בפרק הקודם פגשנו את שני הרכיבים הדינמיים האוגרים אנרגיה: הקבל והסליל. ראינו כי היחס בין הזרם למתח ברכיבים אלו מערב נגזרות ואינטגרלים לפי הזמן, דבר שהוביל למשוואות דיפרנציאליות גם במעגלים פשוטים ביותר. אך האם מהנדסי חשמל נאלצים לפתור משוואות דיפרנציאליות מסובכות בכל פעם שהם מנתחים רשת חשמל? התשובה המפתיעה היא לא. במערכות רבות במציאות, ובראשן רשת החשמל הארצית, ערוצי תקשורת ומעגלי שמע, האותות המעוררים הם אותות סינוסואידליים מחזוריים. בזכות תכונה מתמטית מופלאה של מערכות ליניאריות, כאשר מעוררים מעגל ליניארי באות סינוסואידלי, כל המתחים והזרמים במעגל במצב מתמיד יהיו סינוסואידליים באותו התדר בדיוק, ורק המשרעת והמופע שלהם ישתנו. תובנה זו, יחד עם זהות אוילר והמעבר למישור המרוכב, מולידה את אחת ההמצאות החזקות ביותר בהנדסה: מושג הפאזור, הממיר נגזרות לכפל פשוט והופך משוואות דיפרנציאליות קשות למערכת משוואות אלגבריות פשוטות.