קבל הוא רכיב חשמלי פסיבי המורכב משני משטחים מוליכים המופרדים על ידי תווך מבודד (חומר דיאלקטרי). כאשר מחברים מקור מתח בין הדקי הקבל, מטענים חיוביים מצטברים על לוח אחד ומטענים שליליים בכמות זהה מצטברים על הלוח הנגדי.

הפרדת המטענים יוצרת שדה חשמלי בעל עוצמה בתוך התווך המבודד. בשדה חשמלי זה נאגרת אנרגיה פוטנציאלית. בניגוד לנגד, ההופך אנרגיה חשמלית לחום באופן בלתי הפיך, הקבל אינו מבזבז אנרגיה אלא שומר אותה ויכול להחזירה למעגל בכל רגע.

כמות המטען הנאגרת על לוחות הקבל עומדת ביחס ישר למתח הנופל בין הדקיו. מקדם הפרופורציה נקרא קיבול, ומסומן באות C. יחידת הקיבול היא פאראד, המוגדרת כקולון אחד לכל וולט.

מאחר שזרם חשמלי מוגדר כקצב השינוי של המטען בזמן, גזירה לפי הזמן מניבה את קשר היסוד של הקבל: הזרם הזורם אל תוך הקבל יחסי בדיוק לקצב שינוי המתח על פניו.

באופן הפוך, ניתן למצוא את מתח הקבל בכל רגע על ידי אינטגרציה של הזרם לאורך הזמן, החל מרגע ייחוס מסוים שבו המתח ההתחלתי ידוע. מתח הקבל ברגע נתון הוא סכום המתח ההתחלתי בתוספת האינטגרל של הזרם מחולק בקיבול.

האנרגיה האגורה בשדה החשמלי של הקבל בכל רגע שווה למחצית מכפלת הקיבול בריבוע המתח הרגעי. אנרגיה זו חיובית תמיד או אפס, ומדגישה שהקבל הוא אלמנט אוגר פסיבי.

במצב מתמיד של זרם ישר, כל המתחים והזרמים במעגל קבועים בזמן. לכן נגזרת המתח לפי הזמן שווה לאפס מוחלט. לפי קשר הזרם-מתח, הדבר מחייב שזרם הקבל יהיה שווה לאפס בדיוק.

משמעות הנדסית מכרעת: במצב מתמיד ב-DC, קבל מתנהג כנתק אידיאלי (מעגל פתוח). לא זורם דרכו כל זרם, אך מתח עשוי להתקיים על פניו במלוא ערכו.

טעות נפוצה היא לחשוב שמתח על קבל יכול לקפוץ מיידית ברגע לחיצה על מפסק. אם המתח היה משתנה בקפיצה אינסטנטנית, נגזרת המתח הייתה אינסופית, וזה היה מחייב זרם אינסופי והספק אינסופי במעגל. מאחר שאין בנמצא מקורות בעלי הספק אינסופי, מתח הקבל חייב להיות פונקציה רציפה בזמן.